פסק-דין בתיק ת"א 10580-07

לפניי תביעה שעניינה איחור בהגעת מטען שנשלח בדרך הים.

רקע כללי ועובדות מוסכמות -

1.                  התובעת, חברת טופ עדן פרוסט בע"מ (להלן: " טופ עדן"), הינה חברה העוסקת, בין היתר, ביצוא סחורות חקלאיות לחו"ל.

2.                  הנתבעות, מ. דיזינגוף ושות' בע"מ וצים שירותי ספנות משולבים בע"מ, אחראיות על הובלה ימית באמצעות כלי שייט שהן מפעילות. כמובן שהגדרה זו של הנתבעות אינה ממצה ויש שוני בין צים לבין הסוכנת שלה דיזינגוף - אך לצורך המחלוקות שבתיק זה אין נפקות לשוני זה. ההתיחסות אל שתי הנתבעות תהא יחדיו - והן תקראנה ביחד להלן: " צים".

3.                  חברת נמל אשדוד בע"מ (להלן: " נמל אשדוד"), צד ג', הינה האחראית על תפעול נמל זה.

4.                  אין חולק כי טופ עדן ביקשה לייצא משלוח של ענבים וגזר לנמל נובורוסיסק שברוסיה (להלן: " המשלוח"). המשלוח (שכלל שתי מכולות עם גזר ומכולה אחת עם ענבים) נועד להישלח במכולות קירור על גבי אניה של צים המכונה "ZIM NOVOROSSIYSK" (להלן: " האניה"), אשר היתה אמורה לצאת לדרך מנמל חיפה ולהגיע לנמל נובורוסיסק ביום 30/7/2006. בשל סיבות אלו ואחרות, הקשורות ברובן לעובדה שמועד יציאת האניה היה במהלך האירועים המכונים "מלחמת לבנון השניה", טעינת האניה בוצעה בנמל אשדוד ולא בנמל חיפה. בהתאם, הופנתה טופ עדן להעביר בדרך היבשה את המשלוח לנמל אשדוד על מנת שיטען שם. שלוש המכולות הגיעו אל נמל אשדוד (בשלושה ימים שונים) - אך הן לא הועמסו על האניה. האניה יצאה מנמל אשדוד ביום 21/7 , עברה "דרך" נמל חיפה, המשלוח לא הוטען עליה אף בחיפה - והיא יצאה לדרכה מישראל ביום 23/7, תוך שהיא עוצרת בנמל פיראוס ביוון טרם המשיכה לרוסיה. בינתיים שהה המשלוח בנמל אשדוד וביום 26/7/2006 הוא הוטען על גבי אניה אחרת בשם "LIGURIA 66W" (להלן: " הליגוריה") אשר עשתה דרכה לפיראוס במטרה שהמשלוח יועבר מהליגוריה לאניה בפיראוס. בפיראוס לא בוצעה ההעברה שכן הליגוריה הגיעה לפיראוס רק ביום 27/7 אחרי שהאניה כבר עזבה נמל זה (ביום 26/7) - וכך האניה המשיכה בדרכה לרוסיה ללא המשלוח. האניה הגיע לנובורוסיסק ביום 29/7. בסופו של יום - הועמס המשלוח על אניה בשם ארנסט ריקמרס (להלן: " הארנסט") והגיע לנובורוסיסק ביום 18/8/2006, שלושה שבועות לאחר המועד המקורי.

המחלוקת -

5.                  טופ עדן טוענת כי צים אחראית לכך שהמשלוח הגיע באיחור משמעותי לייעדו. לטענתה, ניתן היה וצריך היה להטעינו באשדוד, ולחילופין בחיפה, ולחילופין בפיראוס. לטענתה, ניתן היה לפעול בכמה דרכים חלופיות (לרבות הטענת המשלוח על גבי כלי שייט אחרים) על מנת להביא לכך שהמשלוח היה מגיע בזמן ליעדו ולמצער - באיחור פחות משמעותי. עוד טוענת טופ עדן כי נציגי צים לא מסרו לה את המידע הרלבנטי בזמן אמת, ואף מסרו לה מידע מטעה - וכך לא יכלה לכלכל את צעדיה בצורה המיטבית. טופ עדן טוענת כי עקב האיחור בהגעת המטען - נגרמו לה נזקים בסך של כ-250,000 ש"ח.

6.                  צים טוענת כי היא פטורה מכל אחריות לאיחור בהתאם להוראות חוזה ההובלה שבינה לבין טופ עדן וכי לחילופין, לא הוכחה כל רשלנות בהתנהלותה. עוד טוענת צים כי לא הוכח קיומו של נזק, כמו גם שיעורו. לחילופין, טוענת צים כי ככל שהיה מחדל שקשור למשלוח - הרי שהאחראי לכך הוא נמל אשדוד.

7.                  נמל אשדוד מכחיש את הטענות וטוען כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו.

מסכת הראיות -

8.                  בפניי העידו הבאים -

מטעם טופ עדן : מר ארז כהן, רואה החשבון של טופ עדן (להלן: " כהן", לגבי תצהירו ת/1) ומר יוסף צפריר, מנכ"ל טופ עדן (להלן: " צפריר", לגבי תצהירו ת/2);

מטעם צים: מר משה סלמונט, האחראי על תנועת מכולות הקירור בישראל (להלן: " סלמונט", לגבי תצהירו נ/3) ומר יהודה גבאי, מנהל התפעול דאז בדיזינגוף (להלן: " גבאי", לגבי תצהירו נ/4);

מטעם נמל אשדוד: מר דוד בן גיגי, ראש מחלקת מכולות דאז בנמל אשדוד (להלן: " בן גיגי", לגבי שני תצהיריו ג/3 ו- ג/4).

דיון והכרעה -

9.                  לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין ההודעה שנשלחה כלפי הצד השלישי להתקבל אף היא בחלקה - והכל מחמת הנימוקים שאפרט להלן.

האם יש לסלק את התביעה על הסף בשל תניות חוזה ההובלה ?

10.              טענתה המקדמית של צים הינה שהוראות חוזה ההובלה קובעות את היקף אחריותו של המוביל הימי ומונעות חיובה בפיצוי. ההפניה הינה לתניות שבגב מסמך ההובלה לגבי הליגוריה - מסמך ה- SEA WAYBILL(להלן: " S.W.B"), אשר קובעות בין היתר שהמוביל לא יהא אחראי לאיחור בהגעת המטענים וכי הוא רשאי להעביר את המטעם ממוביל אחד למוביל אחר, בהתאם לשיקול דעתו וצרכיו המשתנים.